בחול המועד האחרון בקרנו במוזיאון המחודש של העלייה הראשונה (תרמ"ב, 1882, לפני 130 שנה) בזכרון יעקב שבו 'נחשפים המבקרים לספורה המרתק של עלייה זו, הקשיים המרובים, המאבקים, הנחישות והאמונה' (מתוך אתר המוזיאון). אוצריו הצליחו בכשרון רב לטעת בנו את התחושה, הנה החלוצים הראשונים מסרו נפשם ממש למען הארץ הזאת. הקשיים היו להם מקפצה להמשך דרכם ומחקלאות ויישוב קטנטן קמה לנו מדינה לתפארת. וכל זאת באמצעות סרטונים מרגשים אודות משפחה אחת, והקורות אותה מיום עלייתה לארץ.
לא הצלחתי להסתיר את שאלתי: מה תפקידנו כעת? מי נושא בתפקיד? ומי הם ממשיכי דרכם? ברור היה לי שאנשי ההתיישבות אשר בנחישות גדולה ובתחושת שליחות מחזיקים גם כעת באדמותיה האהובות של הארץ הזאת אלו הם שיבטיחו את המשך תהליך שיבת ציון ושכלול הקמת המדינה. אנשי מגרון הנפלאים, הנאמנים לעמם ולמולדתם, אינם עומדים במערכה על ביתם הפרטי וכמו אותם אנשי זיכרון שלפני 130 שנה, כך גם הם נאבקים על זקיפות הקומה של עמנו בארצנו, על האמונה בנצח ישראל. וכעת נאבקים על דמותה של מדינת ישראל, על השפיות וההכרה בצדקת דרכנו, על הידיעה שלא ארץ נוכריה לקחנו לנו כי אם שבנו אל ארץ חיינו וערי אלוקינו מתוך הכרה ברורה כי יד ההשגחה העליונה היא שהביאתנו עד הלום.
הניסיונות והאתגרים ביחס להתיישבות בארץ לובשים ופושטים צורה, אך מכנה משותף יש להם שהם מכשירים ומדריכים אותנו לקראת הבאות. ככל שהניסיון יותר גדול יהיה זה סימן בידינו שיש בו קריאת כוון להרמת קומה גבוהה יותר של ישראל בארצם. מאמינים אנו שיש בקשיים להביאנו להבנה עמוקה יותר בצפיית הישועה, להכשרת הלבבות להתקדמות מהלך גאולתם של ישראל.
המאבק המשפטי של שליחי ההתיישבות במגרון ת"ו, הם מהמכוון האלוקי להרימנו קומה חדשה. החולשה של היתפסות ל'פורמאליות משפטית' אשר זועקת חמס ורוצה לעורר כוחות של הרס וחורבן אינה מרכז סוגיית מגרון! היא גורם מניע לנו להתאמץ, לחבב ולקשור אותנו ואת עמנו לנחלת אבות! שהרי כל משפטן המכיר את הסוגיה המשפטית של מגרון לא מבין מדוע יש צורך בהרס וחורבן! הסתר פנים זה סימן הוא בידנו שהמאבק על הארץ דורש מאתנו כוחות מיוחדים.
כמאמינים בני מאמינים, בטוחים אנו שכוחו הנצחי של עמנו, העומד כארי מול כל מעכבי תקומתו, יתגלה ביתר שאת וביתר עוז, כי מכל הקשיים החולפים נצא חזקים יותר ואיתנים יותר. נקראים כולנו, לפעול למען מגמה זו של העמדת מקומה הראוי של ארץ ישראל בחיינו הציבוריים וביטול מחשבות החולשה בדבר הרס וחורבן של מקום משכיות כמגרון ת"ו.
עלינו לדעת שריבונו של עולם שולח את האנשים המיוחדים למקומות המיוחדים, הבריח התיכון המבריח את רצף הדורות והשליחים הנאמנים של עמנו מאנשי העליות הראשונות, דרך אנשי ההתיישבות החדשה, מתיישבי גוש קטיף, יו"ש, חברון והגולן ואנשי שדרות ועד לאנשי מגרון היקרים, הוא גודל הכוחות והאמונה של המתיישבים. ואם יד ההשגחה העליונה כיוונה כך את הדברים שאנשי מגרון בנו כרך לתפארת עמנו וארצנו, סימן הוא שזה הוא מקומם/מקומנו!
וכבר חולם אני על ניני ובניהם מבקרים במוזיאון ההתיישבות במגרון בעוד 130 שנה וצופים באנשי מגרון וחבריהם ובהתיישבות לתפארת שהיו שותפים לה…